חשיפת מסכת ההטעיות והכזבים של הלובי בעד לגליזציה של סם הקנאביס
- ישנן מספר טענות של תומכי הלגליזציה החוזרות על עצמן בכלי התקשורת השונים.
2. לפיכך, ראוי ונכון לבחון טענות אלה, ולחשוף את הטעויות וההטעיות הבסיסיות העומדות מאחורי טענות אלה, על מנת להסירן אחת ולתמיד.
3. טענה א’ – “ישראל היא מדינה ליברלית חופשית, כך שכל אחד יקח אחריות לסיכון בשימוש על עצמו” –
3.1. קשה לקבל טענה זו לגבי סם ממכר בהיקף לא מבוטל (9% בקרב בגירים; 16% בקרב בני נוער), שאז שיקול הדעת ניטל מהמשתמש בסם (והוא אף אינו מודע לכך), כך שאין לראותו כ- “אחראי” למעשיו ולהחלטותיו בעניין זה באופן מלא ותקין.
3.2. יתר על כן, הטיעון האמור מכשיר את השימוש בכל סוגי הסמים האחרים, לגבם יש קונצנזוס שאין להתיר שימוש חופשי בהם, כגון קוקאין, הוראין, פטריות הזיה וכו’. לשם המחשה – שיעור ההתמכרות לקוקאין נאמד על 18%, לפי המומחים העוסקים בתחום. ההיגיון העומד בבסיס הטיעון לעיל של מצדדי הלגליזציה תקף לכאורה גם כאן – כפיית האיסור על 72% האחוז שאינם מתמכרים “פוגעת” בערך “החופש הליברלי” ולכן “פסולה”. עם זאת, אף אחד בישראל אינו טוען להתיר שימוש חופשי בסם זה.
3.3. כל מדינה מתערבת בחיי האזרחים שלה בנסיבות מסויימות. סיכונים בריאותיים הם תחום קלאסי שהמדינה מחוייבת לדאוג לפרט שאינו מסוגל ו/או אינו יכול ו/או אינו רוצה לדאוג לעצמו.
ישנן דוגמאות לא מעטות למגבלות שהמדינה מטילה על אזרחיה מתוך אחראיות למנוע מאזרחיה ליטול סיכונים בלתי סבירים לגבי בריאותם – כגון האיסור על אי חבישת קסדה אצל רוכבי כלי רכב דו-גלגליים משנת 1976, שאין כל ערעורין לגבי חשיבותו (וזאת למרות שביחס למספר הנסיעות הקיימות בשנה של כלי רכב דו-גלגליים, מספר פגיעות הראש הוא כמעט אפסי) או החובה לחגור חגורת בטיחות בעת הנסיעה ברכב משנות ה- 80.
בשורה התחתונה, הסיכונים הבריאותיים של הקנאביס באותם מקרים בהם הם מתממשים עלולים להיות כה הרסניים ומשמעותיים, שיש להמשיך ולהגביל את השימוש בסם לכלל האוכלוסיה, גם במחיר של “פגיעה” בחופש “להתמסטל” בקרב חלק מהציבור (במיוחד כשאין לשימוש בסם כל תועלת ממשית לפרט ובוודאי שלא לחברה).
4. טענה ב’ – “הענישה בחוק וההפחדות אינן עוצרות את הפצת הסם ולכן יש לשנות “גישה” בדרך של לגליזציה עם הגבלות לצד חינוך והסברה על הסכנות בשימוש” –
4.1. טענה זו, כשהיא מועלית מצד מצדדי הלגליזציה, תמוהה במיוחד כי עולה ממנה לכאורה הכרה בנזקים ובסיכונים הטמונים בסם קנאביס, דבר העומד בסתירה מוחלטת לתפיסה של רבים ממצדדי השימוש בסם לפיה סם הקנאביס הוא חומר “תמים”, “חיובי” או כי יש “הגזמה” ביחס אליו. אם טענה זו אכן מבטאת הכרה בקיומם של נזקים וסכנות בשימוש בסם הקנאביס, אזי משמעות הדבר שגם, לגישת המצדדים בטענה זו, יש לנקוט משנה זהירות כפולה ומכופלת בכל מהלך שיש בו לעודד שימוש בסם, כגון לגליזציה של הסם, תוך בחינת היתרונות של השימוש בסם לצד החסרונות, וזאת אך ורק לאחר שיצטבר ניסיון מספיק בעולם ממנו ניתן יהיה ללמוד.
4.2. לגופו של עניין, טענה מנותקת מהבנת אופן החשיבה של אוכלוסיה נורמטיבית במדינה. הטענה מתעלמת מיעודו המרכזי של כל חוק – חינוך הציבור לדרך התנהגות נכונה ונורמטיבית. הכלל הוא פשוט: אי אפשר להזהיר ציבור רחב מסכנות השימוש בסם הקנאביס אבל בה בעת להפוך את השימוש לחוקי(!). כל מהלך של לגליזציה של הסם אינו עולה בקנה אחד עם ניסיון להסביר או לחנך את הציבור לזהירות מפני שימוש בסם.
אמת היא, שעל מנת להפחית את השימוש העכשווי הקיים בסם בקרב בציבור, נדרשים גם חינוך והסברה, אבל הסברה אפקטיבית תלויה בקיומה של חקיקה כבסיס ראשוני לכל מהלך חינוכי-הסברתי. לגליזציה של הסם תשדר מסר לציבור כי הסם “בטוח לשימוש”, ולכן כל ניסיון הסברתי-חינוכי, יהא היקף ההשקעה בו אשר יהא, נדון לכישלון מראש אם תתלווה אליו לגליזציה.
4.3. יתר על כן, הטענה נסמכת על קיומו של אותו פלח באוכלוסיה שכבר כיום אינו נרתע מהאיסור בחוק ומשתמש בסם, אבל רוב מוחלט של הציבור אינו משתמש בסם הקנאביס בכלל (וגם מרבית מהמשתמשים הם משתמשים אקראיים בלבד). בכדי להמשיך ולעודד אוכולוסיה זו להמשיך ולראות את הקנאביס כסם בעייתי ומסוכן נדרשת בראש ובראשונה הוראת חוק ברורה המדריכה ומחנכת את הציבור בכיוון זה.
4.4. הטענה גם מוטעת בהנחת היסוד שלה: הכישלון (היחסי) במניעת הפצת השימוש בסם בישראל אינו נובע מעצם קיומו של האיסור בחוק, אלא מהטעם שנושא החינוך וההסברה בענין סכנות הקנאביס הוא תחום מוזנח ומופקר כבר שנים ארוכות לטובת גורמים אינטרסנטיים כלכלית ופוליטיים מובהקים לצד פופוליזם ושיח שטחיים ומוטים בכלי התקשורת השונים וברשת האינטרנט[1], דבר שהוחמר בשל הפגיעה הקשה בפעילות הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול בשנים האחרונות, וכל זאת כשמעל הכל עצם השימוש בסם לצרכים “רפואיים” פגע באופן קשה בתודעת הציבור ביחס לסכנות הסם ונזקיו. עם זאת, בהשקעה לא גדולה בהסברה ממוקדת ויעילה באמצעי התקשורת, בבתי הספר ובקרב הצעירים, לצד חידוש פעילות מלאה של הרשות הלאומית למלחמה בסמים וצעדים נוספים – ניתן להקטין דראסטית את תפוצת השימוש בסם, אבל התנאי המוקדם להצלחה זו – אי ביטול האיסור בחוק על שימוש בסם(!).
5. טענה ג’ – “אם אלכוהול וסיגריות מותרים אז יש להתיר גם שימוש בקנאביס” –
5.1. אלכוהול וטבק הם אכן סמים בעייתיים ומזיקים מאד, שיש להקטין שימוש בהם בקרב הציבור ככל הניתן, אולם אין תועלת והגיון בהחמרת המצב הנוכחי (הבעייתי בפני עצמו) בהוספת סם נוסף, שאף הוא מזיק ובעייתי לא פחות ובמישורים מסויימים אף יותר, כפי שיפורט להלן.
5.2. ההגיון כאילו יש “להשוות” מעמדם של סמים שונים בדרך של התרת שימוש בסם נוסף, מעוות על פניו. דווקא טעויות שנעשו בעבר עם אלכוהול וטבק צריכות ללמד אותנו להימנע מלחזור על אותה טעות עם סם הקאנביס. יותר נכון לפעול בהמשך הטלת הגבלות על השימוש באלכוהול וטבק, וזאת תחת עידוד השימוש בסם בעייתי נוסף.
5.3. יתר על כן, הצדקת השימוש בסם הקנאביס לאור השימוש המותר באלכוהול וטבק עלולה גם להצדיק בעתיד שימוש בהרואין, קוקאין, סמי הזיה וכו’, ובכך להוביל בעתיד הלא רחוק למציאות בה יהיו כאלה שידרשו אף את התרת השימוש בסמים אלה, דבר שמתרחש בימים אלה בארה”ב[2].
5.4. בהקשר זה של “השוואת” מעמדו בחוק של סם הקנאביס למעמדו בחוק של האלכוהול, יצויין שכבר כיום הנזקים של סם קנאביס עולים במובנים מסויימים על נזקי האלכוהול, למרות שעדיין האלכוהול הרבה יותר נפוץ, זמין ובשימוש בקרב הציבור הרחב:
(א). כאמור לעיל, החל משנת 2019, מספר המטופלים בתחלואה כפולה (התמכרות לצד מחלת נפש) תחת אחריות משרד הבריאות בגין שימוש בקנאביס עולה על מספר מטופלי האלכוהול.
(ב). כאמור לעיל, החל משנת 2018, מספר המכורים לסם הקנאביס המטופלים במסגרות גמילה של משרד העבודה והרווחה עולה על מספר מטופלי האלכוהול. למעשה ברוב המסגרות הנ”ל, כמו גם במסגרות פרטיות שונות, בין 50-90 אחוזים מהמטופלים הם מכורי קנאביס.
(ג). הנזקים הבריאותיים והסיכונים בקרב בני נוער וצעירים המשתמשים בסם הקנאביס עולים על הנזקים והסיכונים אצלם בשימוש באלכוהול: התמכרות, מחלות נפש, פגיעה ביכולות ותפקוד קוגניטיביים ובתפקוד חברתי. בשורה התחתונה, אצל בני נוער וצעירים סם קנאביס מזיק יותר מאלכוהול!
(ד). השפעת האלכוהול על המשתמש היא קצרת טווח בד”כ לעומת השפעת סם הקנאביס – כך, למשל, בחלוף כשעתיים מצריכת אלכוהול כבר ניתן לנהוג לעומת 12 שעות(!) אצל משתמש הקנאביס. התוצאה – סיכון משמעותי בכבישים בשל נהגים תחת שימוש קנאביס.
(ה). יש הבדל במינון המשפיע – על מנת להגיע למצב של שכרות נדרשת כמות לא מועטה של אלכוהול כגון בירה, לעומת מס’ דקות בלבד של עישון חצי ג’וינט אחד. הסיבה לכך – ספיגה איטית למערכת הדם דרך המעיים (באלכוהול) לעומת ספיגה מהירה דרך הריאות (בסם הקנאביס). תוצאה נלווית נוספת – הנזק הפסיכואקטיבי של הסם ונזקי המשנה הנלווים לו (פגיעות נפשיות, קוגנטיביות, חברתיות, התמכרות) – חמורים יותר אצל סם הקנאביס לעומת האלכוהול, דבר המסביר את מספרי הנפגעים הגבוהים יותר (כאמור בסעיפים א-ג לעיל), על אף היקפי השימוש המוגבלים יותר יחסית בסם הקנאביס.
5.5. יתר על כן, ההתמודדות עם השימוש בסם הקנאביס היא בעייתית יותר לעומת ההתמודדות עם השימוש באלכוהול, וזאת כדלקמן:
(א). לאלכוהול (בכמות הנדרשת לקבלת השפעה פסיכאקטיבית דומה לזו של סם הקנאביס) תופעות לוואי מרסנות שימוש – האנגאובר, סחרחורות, כאבי ראש, בחילות – שאינן קיימות בשימוש בסם הקאנביס. התוצאה – נטייה לריסון בשימוש מצד המשתמשים באלכוהול, דבר שאינו קיים אצל משתמשי סם הקנאביס.
(ב) קושי בזיהוי ואבחון אנשים תחת השפעת סם הקנאביס לעומת זיהוי אנשים תחת השפעת האלכוהול, דבר המגביל בד”כ את צריכת האלכוהול לשעות הערב וסופי שבוע. משתמשי סם הקנאביס לעומת זאת אינם נרתעים מלעשות שימוש בסם לאורך כל שעות היממה ולאורך כל ימות השבוע כי ממילא כמעט שאף אחד אינו מצליח לזהות שהם תחת השפעת הסם.
התוצאה של הקושי האמור לצד הריסון בשימוש בסעיף (א) לעיל – מוסכמה חברתית לשימוש מוגבל באלכוהול לעומת נכונות לשימוש נרחב יותר בסם הקנאביס.
(ג) העדר אפשרות מעשית ופרקטית, נכון להיום, לאבחן נהגים תחת השפעת סם הקנאביס לעומת כלי “הינשופון” המאפשר זאת בקרב נהגים תחת השפעת אלכוהול.
(ד). סם הקנאביס זול יותר לעומת חלק לא מבוטל מסוגי אלכוהול, מה שהופך אותו לאטרקטיבי יותר, במיוחד בקרב אוכלוסיות מוחלשות בחברה הישראלית.
(ה). האוכלוסייה המוסלמית בארץ (המהווה 20% מתושבי המדינה) אינה יכולה להשתמש באלכוהול מטעמי אמונה דתית ונורמות חברתיות המוטמעות מזה שנים ארוכות, ולכן סם הקנאביס עלול לתפוס את “המקום” של האלכוהול בקלות בקרב אוכלוסייה זו[3].
5.6. לסיכום ביניים, הנזקים החברתיים והבריאותיים בגין השימוש המותר כיום באלכוהול מתגמדים לעומת הנזקים הצפויים מהתרת שימוש מקביל בסם הקנאביס. כל ניסיון להתיר שימוש בסם הקנאביס באופן דומה לאלכוהול, צפוי להעמיס נזקים בריאותיים וחברתיים בהקפים העולים על הנזקים הקיימים כבר כיום בשל התרת השימוש באלכוהול. גם בהקשר של השוואת נזקי הטבק לנזקי הקנאביס, יש לשים לב לנתון הבא: נזקי הטבק מוכחים והם משמעותיים מאד וודאיים, אולם השפעתם אינה מורגשת בד”כ אלא רק בשימוש ממושך ביותר (לאחר 15 שנות שימוש ומעלה). להבדיל, נזקי הקנאביס מורגשים גם בשימוש מיידי וקצר טווח (תאונות דרכים, הפרעות נפשיות), גם בשימוש לטווח הבינוני (הפרעות נפשיות, התמכרות, פגיעות קוגנטיביות, תעסוקתיות, אישיות ותקשורתיות) וגם בשימוש לטווח הארוך (שבץ מוח, מחלות עורקים ואולי אף סרטן). לאור זאת, לא מן הנמנע כי נזקי הקנאביס יתבררו בעתיד כחמורים מנזקי הטבק[4].
6. טענה ד’ – “לגליזציה תוביל להעלמות השוק השחור הקיים כיום של הסם” או “עדיף פיקוח והסדרה של השוק השחור על פני המצב הקיים” –
6.1. ההפך לחלוטין – לגליזציה תחזק ותגדיל את היקפו של השוק השחור כי היא צפויה להגדיל את רמת הביקוש לסם באופן ניכר (כפי שארע בקולורדו), כשלצד השוק החוקי יתנהל שוק שחור ומבוקש מאד, מאחר שמחירי הסם בו יהיו זולים משמעותית לעומת השוק החוקי, מחד, לצד “יתרונות” נוספים שיעודדו את המשך קיומו של שוק זה, מאידך, כפי שיפורט להלן.
כאמור לעיל[5], בולטת לעין היא הדוגמה של מדינת קליפורניה – המדינה המאוכלסת בעולם בה יושמה חקיקה של לגליזציה – שהוכיחה כי הטענה מוטעית לחלוטין: בחלוף שנתיים לאחר הלגליזציה של הסם בשנת 2018, התברר לממשל בקליפורניה כי לא רק שהשוק השחור ממשיך להתקיים, אלא הוא מהווה 80%(!) מכלל שוק צריכה הסם במדינה. נתון זה מפריך לחלוטין את הטענה הנ”ל של מצדדי הלגליזציה.
גם לגבי קנדה, אשר הצוות הבין משרדי (“ועדת מררי”) שבחן את סוגיית הלגלזיציה בישראל בשנת 2020 ראה לנכון לראותו כדוגמה ומודל ללגליזציה “ראויה לחיקוי”, התברר כי בחלוף שנה וחצי של לגליזציה, השוק השחור עדיין מהווה 45% מכלל השוק של משתמשי סם הקנאביס במדינה, אליבא הרשויות שם. קשה לראות בנתון האמור “הצלחה” לחיסולו של השוק השחור ואף לצמצומו בהיקף ראוי[6].
6.2. יש לזכור שבשוק השחור אין עלויות של מס (מס הכנסה, מע”מ, ארנונה), תשלומים עפ”י חוק נלווים להעסקת עובדים (הפרשות לביטוח לאומי, קופות פנסיה ומס הכנסה), עלויות בקרה ודיווח (הנהלת חשבון, רואה חשבון, דיווחים לרשויות השונות), עלויות אבטחה (מפני גניבת המוצר), עלויות להבטחת איכות מוצר והתאמתו לתקנים הקבועים בחוק וכו’. מעבר לכך, עלויות הגידול של הקנאביס הן זולות ביותר ופשוטות ביותר לביצוע (בכל בית ניתן לגדל כמות מסחרית בכמה עציצים), כך, שהשוק השחור ימשיך להתקיים ולו מפאת המחירים הנמוכים והאטרקטיביים שיוכל להציע לציבור הרחב לעומת השוק החוקי שיקום.
גם פרקליט המדינה של קולורדו, מר ג’ורג’ בראושלר, הבהיר מפורשות לחברי ועדת הכנסת המיוחדת לסמים ואלכוהול (בשיחת “זום” מיום 22.9.20) ששוק שחור אינו יכול להעלם בשל הלגליזציה, וזאת בשל עלויותיו הזולות של שוק זה[7]. מר בראושלר גם תיאר את הזינוק האדיר שחל בקולורדו בהיקף השוק השחור כאשר קולורדו הפכה ל- “יצואנית” קנאביס בלתי חוקי לכל רחבי ארה”ב ומוקד לפעילות בלתי חוקית נרחבת, על כל המשתמע מכך מבחינת פשע נלווה, כולל עלייה משמעותית באלימות.
6.3. מעבר לכך, שהשוק השחור יפנה אל כלל ציבור צרכני סם הקנאביס במחירים מפתים, השוק השחור ישאר רלוונטי לכל אותן אוכלוסיות שיבקשו לצרוך את הקנאביס (שהרי לאחר הלגליזציה הוא יהפוך לחומר “בלתי מסוכן” ו- “לגיטימי”), אבל החוק יאסור את מכירתו אליהן בשוק החוקי: תלמידי בית ספר, חיילי צה”ל, צעירים עד גיל 21 וכו’. קבוצות אלה יפנו אל השוק השחור ובכך יעודדו את המשך קיומו ופריחתו[8].
6.4. יתר על כן, עפ”י נוסח הצעת החוק הנוכחית בעניין הלגליזציה, יותר לחנויות מסויימות זכות למכירת הסם תחת פיקוח ולאחר זיהוי של הרוכש, כך שציבור צרכני הסם יצטרך לכתת רגליו ולהגיע אל אותן חנויות, על מנת לעבור הליך של זיהוי ואולי אף רישום. להבדיל, השוק השחור מציע כבר כיום לשלוח את הסם אל המשתמש בתוך זמן קצר (לפעמים בתוך 30-40 דקות!) 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע, וזאת עם שליח המגיע עד לבית המשתמש[9], ובעיקר – ללא כל צורך בהזדהות ו/או רישום. גם היתרונות הנ”ל של השוק השחור עשויים להוות גורם נוסף שיעודד את המשך קיומו.
6.5. הראיה – שגם לגבי הטבק מתקיים בארץ שוק שחור פעיל ונרחב, כשטבק, השווה ערך ל- 115 מיליון(!) חפיסות סיגריות, מוברח לארץ דרך נתב”ג והרשות הפלסטינית מידי שנה, שהיקפו מוערך בכ- 25% מכלל השוק (חוקי ובלתי חוקי ביחד)[10].
קל וחומר לגבי סם הקנאביס, שבניגוד לסיגריות – אותן לא נוהגים לגדל בארץ, כך שמקורות השוק השחור מוגבלים לאספקתו בדרך של הברחה בלבד (דרך נתב”ג ומהרשות הפלסטינית) – הרי שקנאביס הוא צמח פשוט ונוח לגידול, כך שלצד המשך הברחת סם הקנאביס דרך גבולות המדינה, הרי שסם הקנאביס יזרום לשוק השחור גם באמצעות גידולו בתוך הארץ בחשאי כפי שמתרחש כבר כיום בדירות/בתים בערים ובאיזור הנגב באופן משמעותי.
6.6. מאחר שכל ניסיון “להסדרה” של צריכת הקנאביס באמצעות לגליזציה יוביל להגדלת השימוש בו, מחד, ולפריחת השוק השחור, מאידך, הרי שהטענה בדבר “הסדרת” השוק היא משאלת לב חסרת יסוד, שנסתרה במעט הניסיון העולמי שהצטבר באותן מדינות שנקטו בלגליזציה של הסם (קליפורניה וקולורדו). התוצאה הצפויה תהיה בעיקר “התמכרות” של המדינה לכסף הקל והגלוי הצפוי לה בגין מיסוי השימוש ההמוני (ובכלל זה ההתמכרות הנרחבת) לצד הגדלת הרווחים הנסתרים של השוק השחור, והכל תוך התעלמות מהנזקים הבריאותיים והחברתיים הצפויים לציבור הרחב (בדגש על השכבות המוחלשות בחברה הנוטות יותר לשימוש בסם) כמו גם מהעלויות שתתלוונה לנזקי השימוש האמור, אותן קשה בדרך כלל לאתר ולזהות [ע”ע פרק ח (3) לעיל] ושהמדינה נוטה להצניען מסיבות שונות.
6.7. יובהר, שבבסיס טענה זו קיים רצון לספק למשתמשי סם הקנאביס כיום, המחשיבים עצמם כציבור “נורמטיבי”, “שירותי” אספקת סם “מוסדרים” ולהרחיקם ממגע עם סוחרים עבריינים שקיימים כיום בשוק השחור. רצון זה, שכל כולו לספק “חווית רכישה” נעימה יותר לצרכני הסם כיום, מתעלם מהנזק האדיר הנלווה הצפוי: עידוד ציבור נרחב, שאינו משתמש בסם כיום, להתנסות בסם מסוכן וממכר, וזאת כשאותו ציבור לא היה מעלה על דעתו להתנסות בסם ולו רק בשל האיסור הקיים על כך בחוק. משיוסר האיסור בחוק עקב לגליזציה, ייטה אותו ציבור נרחב להתפתות לשימוש בסם והיקף השימוש הכולל בציבור יגדל שבעתיים. מכאן מתבקשת השאלה הבאה: מה נכון להעדיף? את תיקון “חווית הרכישה” של משתמשי הסם כיום או את מניעת הגדלת היקף צריכת הסם בידי ציבור נוסף שלא משתמש בו כיום (על כל המשמעויות הנלוות של תחלואה נפשית, התמכרויות, נזקים בריאותיים, תאונות דרכים וכו’)? התשובה לשאלה זו ברורה מאליה.
7. טענה ה’ – “צפויה הכנסה כספית אדירה למדינה ממיסוי” –
7.1. תחילה, יש להבהיר שהטענה כאן סותרת ישירות את הטענה הקודמת של מצדדי הלגליזציה – בדבר “צמצום השוק השחור”. הסתירה נעוצה בעובדה, שגם על מצדדי הלגליזציה מקובלת הטענה שבכדי לצמצם את היקף השוק השחור יש לאפשר לשוק “המוסדר” להציע את הסם במחירים זולים יותר מאלה שקיימים כיום, כדי שיוכל להתחרות במחירים הזולים של השוק השחור. לפיכך, אחת מדרישות מצדדי הלגליזציה היא להפחית את שיעור המיסוי החל על ספקי הסם בשוק “המוסדר”[11]. התוצאה הישירה והברורה של קבלת דרישה זו היא שיעור מופחת, אם בכלל, של הכנסה כספית לקופת המדינה.
למען הסר ספק, גם ביטול (לא כל שכן צמצום חלקי) של שיעור המיסוי על ספקי סם הקנאביס בשוק “מוסדר” לא יסייע להכחדת השוק השחור, מאחר שאין בצעד זה בכדי להפחית את ההוצאות האחרות הנלוות לכל עסק חוקי (בדגש על עסק המספק סם): עלויות פיקוח ואבטחה (אבטחת גידולי הסם ושרשרת הפצתם מפני גורמי פשיעה), ארנונה עירונית, עלויות דיווח לרשויות הנדרשות כחוק (ניהול חשבונות, עורכי דין וכו’), הפרשות בגין העסקת עובדים לביטוח הלאומי ולקרנות פנסיה, עלויות בקרת איכות “המוצר” והתאמתו לתקנים הקבועים בחוק וכו’. הוצאות אלה מבטיחות כי גם במיסוי מופחת ואף אפסי, המחיר של הסם בשוק השחור עדיין ישאר נמוך ואטרקטיבי לציבור הרחב.
7.2. לגופו של עניין, הטיעון האמור בדבר “הכנסות אדירות” הופרך לחלוטין לגבי סיגריות הטבק. במחקרים שונים התברר שהיקף הנזק של סם בעייתי זה גרם וגורם לחברה האנושית עולים לעין שיעור על כל הרווחים בגין צריכתם. לפי מחקר אמריקאי, בטבק מדובר אף על יחס של 1 ל- 10(!)[12]. כל הכנסה בגין מיסוי בטלה בשישים ביחס לנזקים של השימוש בטבק.
7.3. הוא הדין לגבי סם הקנאביס – לפי אומדן זהיר ושמרני שערכו חברי העמותה בדבר עלויות הלגליזציה הצפויות אצל שני גופים בלבד בישראל (מערך בריאות הנפש המטפל בתחלואה כפולה של משרד הבריאות + המוסד לביטוח לאומי), תצטרך המדינה לשאת בתוספת תקציבית של מאות מליוני ש”ח בשנים הסמוכות לאחר לגליזציה.
לאומדן הנזק הנ”ל יש להוסיף, לכל הפחות, את העלויות הצפויות הנוספות הבאות: א. עלויות טיפול בגידול הצפוי במספר המכורים שיפנו אל מסגרות הטיפול והגמילה השונות תחת אחריות משרד הרווחה; ב. עלויות נזקי התמכרותם של עשרות אלפי המכורים הנוספים שלא יקבלו טיפול ו/או לא יפנו לגמילה במערכות של המדינה (אובדן ימי עבודה, הפיכתם לנטל על מערכות הסעד והרווחה וכו’); ג. עלויות הגידול בהיקפי תאונות דרכים; ד. עלויות טיפולים רפואיים (במערכת הבריאות הרגילה) בנזקים הבריאותיים השונים הנלווים לשימוש (מחלות עורקים, לב, שבץ מוחי ואף ייתכן שמחלת הסרטן).
במחקר משנת 2018 במסגרת הדיון הציבורי בדבר האפשרות ללגליזציה של סם הקנאביס במדינת קונטיקט-ארה”ב (מדינה בת כ- 3.6 מיליון תושבים), נאמדו נזקי הלגליזציה לאחר ישומה המלא בסכום של 216 מיליון דולר לשנה לעומת אומדן רשמי שצפה רווחים (ממיסוי מדינתי, היתרים, מיסוי מקומי) בהיקף של 113.6 מיליון דולר בלבד לשנה[13].
במחקר מקביל משנת 2018, שעסק בקולורדו לאחר הלגליזציה, הגיעו החוקרים למסקנה שהיחס בין רווחי מיסוי משתמשי הסם לבין ההתמודדות עם השפעות הלגליזציה עומד על 1 : 4.5. דהיינו, עלות נזקי הלגליזציה של הסם גבוהה מרווחי הלגליזציה פי 4.5(!)[14].
בכל הנוגע לנזקי תאונות דרכים, קיים מחקר קנדי (משנת 2017, קרי לפני הלגליזציה שם), שריכז את עלויות תאונות דרכים בקנדה הקשורות לשימוש בקנאביס בשנת 2012[15], שממצאיו היו כדלקמן: (א) העלויות הכוללות נעו בין 1.09 מיליארד דולר קנדי (2.72 מיליארד ש”ח) לבין 1.28 מיליארד דולר קנדי (3.2 מיליארד ש”ח); (ב) מספר ההרוגים היה 75 ומספר הפצועים היה 4,407; (ג) 24,879 מקרים של נזקי רכוש; (ד) נזקי ההתנגשות היו גבוהים במיוחד בקרב גילאי 16-34. ביישום נתוני המחקר הנ”ל מקנדה במונחי המטבע הישראלי והיקף אוכלוסיית ישראל כיום[16], הרי שניתן לאמוד את עלויות נזקי הקנאביס בכל הנוגע לתאונות דרכים בישראל בסך 735-864 מיליון ש”ח ובממוצע – כ- 800 מיליון ש”ח.
לאור כל הנתונים הנ”ל יש יסוד סביר להניח כי עלויות הנזקים של התרת שימוש המוני בסם הקנאביס במדינת ישראל יעלו מעל ומעבר להכנסות האפשריות ממיסוי של המשתמשים, וזאת אף בהנחה כי המגמה הקיימת כיום של מתן פטור מלא או חלקי מהמס (על מנת לעודד תחרות מול מחירי השוק השחור) תדחה ויוחלט על מיסוי השימוש בפועל.
7.4. הטענה פסולה מכל וכל גם ברמה המוסרית–ערכית – הייתכן שהמדינה תעודד בחוק ציבור של מיליוני אזרחים לצרוך סם מסוכן וממכר על מנת להרוויח ממיסוי ציבור זה?! מדובר בעיוות מוחלט של ערכים בסיסיים של מוסר וסולידריות חברתית.לסיכום נושא זה, טיעוני התמיכה בלגליזציה של סם הקנאביס הם “מסך עשן” המסתיר אינטרסים כלכליים ו/או “אידיאולוגיה” סתמית, המנותקת מהמציאות והמגלמת אדישות פושעת כלפי בריאות הציבור, בדגש על השכבות החלשות באוכלוסיה כגון בני נוער ובעלי נטייה להתמכרות.
[1] ראה דוח מסכם, הצוות לבחינת מדיניות האכיפה בנושא צמח הקנאביס, המשרד לביטחון פנים, ינואר 2017, עמ’ 16 – בו נקבע כדלקמן: “אחד התחומים המשמעותיים, שנזנח במדיניות המיושמת בישראל היא ההסברה. בניגוד מוחלט לאלכוהול, נעדר המרחב הציבורי מסע הסברה משמעותי ומתמשך אודות הנזקים כתוצאה משימוש בקנאביס, במיוחד בקרב נהגים וקטינים. מציאות זו הותירה את הבמה למסרים מעודדים, כפי שנשמעו מפיהם של חברי כנסת, כלי תקשורת וידוענים. יתרה מכך, השימוש במונח “קנאביס רפואי” ולא “קנאביס לשימושים רפואיים” (בדומה ל- ‘אלכוהול לשימוש רפואי’) יצרה לקנאביס תדמית של תרופה, ולא של חומר משנה תודעה על שלל נזקיו וסכנותיו. גישה זו חיזקה את התפיסה לפיה הסם לגיטימי חברתית ובריאותית כאחד”.
[2] החשש האמור מתממש, כאמור לעיל, בימים אלה במדינת אורגון, שם משאל עם בנובמבר 2020 התיר אי הפללה בשימוש עצמי בקוקאין, הרואין, מתאמפטמין, לצד שימוש “רפואי” בפטריות הזיה, וזאת בחלוף מס’ שנים של לגליזציה של הקנאביס.
[3] למעשה, כבר כיום השימוש בסם הקנאביס בקרב בני נוער ערבים (בנים) בכיתות י-יב גדול ב- 50% משיעור השימוש בקרב מקביליהם במגזר היהודי. כמו כן במרכז “חוסן” בבאר שבע מחצית מהמטופלים בגמילה מסם הקנאביס הם בני המגזר הבדואי.
[4] השימוש הנרחב בקנאביס בקרב החברה האנושית הוא תופעה חדשה יחסית, קל וחומר לגבי קנאביס המחיל אחוזי THC גבוהים (ב- 20 השנים האחרונות בלבד). כשם שחלפו שנים ארוכות עד שהתבררו נזקי הטבק לגבי הגוף האנושי, לא מן הנמנע כי בעתיד יתגלו נזקים דומים ואף חמורים יותר בקרב משתמשי הקנאביס.
[5] CALIFORNIA CANNABIS ADVISORY COMMITTEE , 2 0 1 9 A N N U A L R E P O R T
[6] במיוחד כשהקנדים השקיעו עשרות מליוני דולרים בחינוך והסברה במשך מלמעלה משנה לפני כניסת הלגליזציה לתוקפה, בין היתר, על מנת לצמצם את הפנייה של הציבור הרחב לשוק השחור – ראה דוח הצוות הבין-משרד לבחינת המדיניות בנוגע לאיסור על צריכת קאנביס במדינת ישראל (נובמבר 2020), עמ’ 75.
[7] הבהרה זו נתמכת בממצאי חקירת הסיבות לשגשוגו של “השוק השחור” בקולורדו לאחר הלגליזציה, לפי הנתונים של הסוכנות הפדרלית HIDTA. ראה: , September 2020 The Legalization of Marijuana in Colorado: The Impact. HIDTA. Vol 7, עמ’ 48.
[8] תימוכין לטענה זו – ראה שם.
[9] עדויות של משתמשים הנעזרים באפליקצית “טלגרם” המאפשרת קשר ישיר ואנונימי בינם לבין סוחרים מהשוק השחור.
[10] לפי אומדן בדוח מבקר המדינה 70ג (שפורסם באוגוסט 2020), פרק שלישי (“פיקוח רשות המסים על המעברים היבשתיים”)(עמ’ 428), הרי שנכון לשנת 2017, 60 מיליון חפיסות סיגריות הוברחו דרך נתב”ג ו- 400 טון טבק (השווה ערך ל- 55 מליון חפיסות סיגריות) הוברחו משטחי הרשות הפלסטינית. לעומת זאת, לפי “דוח שר הבריאות על העישון בישראל לשנת 2017” (עמ’ 16), הרי שבשנת 2017 צריכת השוק החוקי עמדה על 292 מיליון חפיסות + טבק לגלגול בהיקף של 15% מהשוק (כ- 51 מיליון חפיסות) וסה”כ כ-343 מיליון חפיסות, כך שהיקף ההברחות עמד על כ- 25% מכלל השוק (חוקי ובלתי חוקי ביחד).
[11] טענה זו אף אומצה באופן מפורש על ידי הצוות הבין משרדי (ועדת מררי) שהמליץ למעשה על מיסוי מופחת של החברות המחזיקות ברישיון לאספקת סם הקנאביס לאחר לגליזציה. המלצה זו היא הישג כפול לחברות הקנאביס: הן בעצם הלגליזציה של הסם והן במיסוי מופחת של רווחיהן האדירים משינוי חקיקתי זה.
[12] Centers for Disease Control and Prevention, Economic Trends in Tobacco (March 3, 2017), https://www.cdc.gov/tobacco/data_statistics/fact_sheets/economics/econ_facts/; – נזקי הטבק בארה”ב נאמדים ב- 300 מיליארד דולר לשנה
Campaign for Tobacco-Free Kids, State Tobacco-Prevention Spending vs. State Tobacco Revenues and Annual moking-Caused Health Costs (2017), https://www.tobaccofreekids.org/research/factsheets/pdf/0219.pdf.
הרווחים בגין הטבק עומדים על כ- 30 מיליארד דולר לשנה
[13] ראה את המחקר של ארגון SAM – smart approaches to marijuana: https://learnaboutsam.org/wp-content/uploads/2018/09/SAM-CT-Report-Costs-Marijuana2123.pdf
[14] Economic and Social Costs of Legalized Marijuana Centennial Institute November 18, 2018; QREM, Centennial Institute.במחקר זה הודגש כי תחשיב העלויות היו זהיר ושמרני, כך שאם היו מספר אומדנים אפשריים, הועדף האומדן הנמוך ביותר
[15] A. Wettlaufer, Estimating the harms and costs of cannabis-attributable collisions in the Canadian provinces, Drug and Alcohol Dependence Volume 173, 1 April 2017, Pages 185-190.
[16] בשנת 2012 התגוררו בקנדה כ- 34 מיליון תושבים, דהיינו פ 3.7 יותר תושבים מאשר בישראל כיום.